דורית רות יעקובי (שלעבר בן דן)
 על  דוד גורדון ז"ל.
היה מהלך בצעדי ריקוד מרחפים שכמעט אינם נוגעים באדמה
מחבר בחוטים בלתי נראים את העולמות של המוסיקה המתמטיקה המדע והאמנות החומר והרוח
דוד היה מחנך דגול בנשמת בעל נתינה אינסופית ונדיבות וצניעות
 אוהב את התלמידים וראה אותם כעתידו בעיקר היה מחנך ומודל של אורך רוח וגדילה ויכולת להכיל ולהגדיל
להיות רב תחומי פתוח גמיש ומשתנה
דוד היה מורה דרך לאמת הפנימית שלנו לימד אתנו לבטוח בכוחותינו ובדרך הלא סלולה שנועדה מחכה לנו שנצעד בה
אפשר לתלמידיו להיות הם במרחב הפנימי שלהם לצמוח לעולם בבטחה
דוד היה כולו לב של שקט ואהבה ומרחבים בהם הכיל את כולנו
רוחו של דוד גורדון תמיד אתנו
הוא האומץ והאמונה להמשיך בשליחות 
 
צבי רז
ניסים היקר. 
השעה 4 לפנות בוקר. אני לא סופר כבשים כי זה לא יעזור לי להירדם. אחרי 5 ימים רצופים במיטה ( דלקת ריאות ) גם 1016 כבשים, לא יעזרו. 
ואז ראיתי את שכתבת על דוד גורדון המופלא. 
האמן לי - הייתי משוכנע שאני הוא זה אשר כתבתי את הדברים המרגשים. 
ואני נזכר.....
בבוקרו של יום , לקראת סוף שנת הלימודים, נכנס גורדון לכתה ובידיו חפיסת קלפים. חששנו אנו התלמידים. האם הוא תפס מי מאיתנו משחק פוקר בהיחבא?
הוא פנה אל הלוח ובאותיות קידוש לבנה כתב: BRIDGE. 
לא היה לנו מושג למה הוא מתכוון. והשאר באמת היסטוריה. הוא העניק לנו ( במובן זה חשבתי עד היום שאני מדבר רק בשמי והמייל שלך מבהיר כי טעיתי ) את אחד הכלים המופלאים שישרת אותנו כל חיינו. 
אני נזכר איך בימים הארוכים שאחרי שוך קרבות מלחמת יום הכיפורים, בסיני, ציירנו קלפים על החלק האחורי של קופסאות הסיגריות ״ אסקוט״, לימדתי חברים את כללי המשחק, וכך העברנו שעות על שעות. היום, אני נמנה על חבורה של 8 שמשחקים duplicate bridge כבר עשרות בשנים, כל שבוע. וכן, מדי פעם, וביחוד כשאני בחול , משחק ב- bridge base שברשת. 
ואין שבוע, אפילו לא שבוע אחד(!) שאינני זוכר את המורה האהוב. 
יותר מאשר אשמח להצטרף ליוזמתך הברוכה. 
טרם החלטתי אם אגיע לשדרות.
מכל מקום ,ארתם ברצון למשימה. 
שא ברכה. 
צביקה. 



אלי תומר (פתחי לשעבר)



רציתי להאיר גם פאן אחר של דוד גורדון -
לא הכרתי אותו כפרופסור ולא במשרד החינוך, אבל כמחנך וכאיש החושב מחוץ לקופסה.
אגב, ניסים, גם אצלי השאלה הראשונה ששאלתי את שוש כשהודיעה לי על פגישת ה40, הייתה -
"דוד גורדון מגיע לפגישה?".  מאוד הצטערתי לשמוע שהוא כבר נפטר.
שתי אנקדוטות שאני נזכר:
פעם, בשעת שיעור מחנך, הוא לקח אותנו לאולם הופעות בפנימיה והשמיע לנו יצירת ג'אז שהוא חיבר.
הוא סיפר שהוא עבר לנגן ג'אז כיוון ששם "אין פורמט סגור של התווים, ניתן לאלתר וניתן להביע את הרגש והיצירתיות".
ובהסבר על היצירה, הוא אמר - "כיוון שלמלחין יש הזכות לקרוא שם ליצירה, אז אני קורא לקטע הזה - דרך השלילה..."
הוא התכוון כמובן לשיטת הוכחה במתמטיקה שלמדנו אז.
פעם אחרת, נסענו אליו הבייתה (אני חושב שזה היה עם יהודה לוי. נכון, יהודה?), כדי לקבל ממנו תקליטים לערב בבויאר.
הוא קיבל אותנו בסבר פנים יפות ובנחמדות, ואנו התפעלנו מאוד מאוסף התקליטים שלו.
מדפים מלאים באינסוף תקליטי ג'אז ושאר ג'נרים. לא ייאומן.
ניסים, מסכים איתך שהוא היה דמות מכוננת בהתפתחותנו. אולי נערוך פעם משחק ברידג' לזיכרו...
אלי תומר
 
מירה שווקי
​
פרופ' דוד גורדון סימן שלוש תחנות גם בחיי.
האחת כתלמידה שהשכילה לפתור בעיות במתמטיקה וטריגונומטריה.. בזכות מורה למתמטיקה ייחודי ,שידע להגיע אל הפרט  ולפשט את המסובך....בזכותו זוכרת כמה משוואות..
לימים במסגרת תפקידי, צורפתי לקבוצת פיילוט  שהוביל פרופ' גורדון כשהיה באוניברסיטת באר שבע בה פיתח את הניסוי שנקלט במערכת החינוך, במטרה להוביל לבחינות בגרות תלמידים שהגיעו עם פערים תרבותיים  ובזכות  האתגר להביא אותם להצלחות בטיפוח תלמידים עם התנסות בחיים של קיפוח סביבתי..כך קמו כתות מבר הפועלות עד היום ומעצימות אוכלוסיות תלמידים שמזוהים כבעלי פוטנציאל להצלחה.
צומת נוסף במסגרת תפקיד נוסף במשרד החינוך בו עמלנו על קבלת אישורים להגשה למבחני הבגרות בקולנוע ותקשורת ברמת 5 יחידות לבגרות..כל זאת התאפשר בזכות  פרופ דוד גורדון יור  המזכירות הפדגוגית דאז, הוא אשר צידד בפיתוח התחום
יישר כח ,ניסים שיזמת את השיח  המזמין להיזכר במנהיג חינוכי ועל הפינה לזכרו.
 
שו שכטר הלא היא סופי האגדית

נסים, יאני, ניצה, גבי ערב טוב לכולם, 
במהלך עבודתי ובחירתי למנהלת מחלקת החינוך והתר בות של מכבים רעות, בחנו מודל של חטיבות עליונות שעובדות ב דיסציפלינות שונות עם האקדמיה. 
דוד גורדון כיושב המזכירות הפדגוגית היה חבר פעיל בועדה, המפגש עימו בכובעים השונים שחבשנו היה מרתק ומרגש. 
נותרו בידי חומרים ו תוכנית שהתגבשה. הרעיון היה מהפכני והגיוני, קשר ישיר, לא מתווך בין האקדמיה לתיכון. תיכון מכבים רעות נבחר בזמנו ליישם את התוכנית.
הגיעו ראשי חוגים מבן גוריון ו העברית והתגבשה תוכנית דבש.
לאחר כשנה סיפר לי דוד שנתקל קשות במצדדי בחינות בגרות וסף, או במתנגדים לקשר מתבקש בין תיכון לאקדמיה. ו התוכנית נגנזה.
המפגשים עימו היו חוויה נהדרת, 
איש חכם, רגיש ומבין מתבגרים שכמותו. לעתים במפגשים קראתי לו המורה....
שנהיה בטוב.

סופי.


שולה מוזס (זיסו) כתבה 
שלום לכולם,
 
תודה לך, ניסים, שהעלית את הנושא. אני חושבת על דוד גורדון לעיתים קרובות ואני שמחה שעכשיו יש עם מי לדבר עליו.
דוד גורדון היה מורה ומחנך מסוג אחר. כזה שזוכרים אותו לא רק בגלל מה שלימד, אלא בזכות אישיותו, יחסו והיותו דמות לחיקוי. בבויאר הוא היה מורה למתמטיקה  שלי ומחנך הכיתה. גם אני זוכרת את שיעורי הברידג׳, ואת הג׳אז, רק שאז הייתי עסוקה בלימודי העברית וכיצד להיות ישראלית.
לימים, בתחילת שנות ה-2000, היה לי שוב קשר אישי עם דוד, שבא לבקר ב״למרחב״, נפגש עם צוות התכנית ועם משתתפיה והגיש מסמך בו הוא ניתח את הקיים והציע דרכים לשיפור. הוא היה נעים, עדין וחד, ואני התאהבתי בו שוב. אני חושבת שאוכל למצוא אצלי גם את המסמך וגם רשמים כתובים מאותה תקופה, וגם תמונה מכיתה ט׳ מערב כיתתי.
 
הייתי בלוויה של דוד, ואשמח להשתתף במעשה הנצחה לו.
 
מחנך דגול ואדם נפלא! וכך הוא מצטייר גם ממה שכתבתם,
 
בברכה,
 
שולה


אורנה רז: אלמנתו של צבי רז ז"ל
כיון שחדוה פתחה את הדלת לבנות זוג אז כמה מילים לא מנסיון אישי:  צבי דיבר המון על דוד גורדון. הוא סיפר לי על ביקורים אצלו בבית ועל שיעורי הברידג׳ שם.  פעם הוא אפילו לקח אותי להראות לי את הדירה בה דוד גורדון היה גר בזמן שלימד בבויאר.   את צבי הברידג׳ בכלל לא ענין , לא היתה לו סבלנות למשחקי מחשבה, אבל את דוד גורדון הוא אהב והעריץ. נדמה לי שצבי הרגיש שדוד גורדון האמין בו, וכנעשה מורה בעצמו דוד גורדון נשאר  המודל שלו . אני לא מבינה למה צבי אף פעם לא חיפש אותו באופן אקטיבי ונפגש איתו.   מאד משמח הפרויקט של ניסים.
ארנה